<h1>יראים סימן קי"ט</h1>
<h2>דף צד.</h2>
ואם זרע שדהו ב' מיני חטים תנן במסכת פיאה [פ"ב מ"ו] אמר נחום הלבלר הלכה למשה מסיני בזורע שדהו ב' מיני חטים אם עשאן גורן אחת מניח פיאה אחת ב' גורנות ב' פיאות. תניא בב"ק בהגוזל עצים [צ"ד א'] מצות פיאה להפריש מן הקמה לא הפריש מן הקמה מפריש מן העומרים לא הפריש מן העומרים מפריש מן הכרי עד שלא מרחו, מרחו מעשר ונותן לו. ר' ישמעאל אומר מפריש אף מן העיסה למדנו מכאן שהמירוח חייב במעשר. ותנן נמי [מעשרות פ"א מ"ו] התבואה משתמרח. יש לשאול היאך יתכן לומר שבמירוח יהיה תלוי, דאמר בב"ב פ' השוכר את הפועלים [פ"ח א'] אמר ר' ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית, ר' יוחנן אומר אפי' חצר קובעת במעשר הלכך מירוח השדה אינו חייב. ואם באנו לומר שהכניסן במוץ ואח"כ מרחן האמר ר' אושעיא מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה וי"ל דמירוח שדה מחייב מדרבנן הלכך מעשר תחלה. וכל שהוא נקרא שדה דתנן [פיאה פ"ג מ"ו] קרקע כל שהוא חייבת בפיאה.
